ט"ו בשבט. תחילת האביב של 1981.
החלמיות פורחות בוורוד. הולכים עם הילדים לחגוג את הנטיעות.
רון בלב ואֵת ביד.
טיסות האימונים נמשכות. מכשירים עוד ועוד צעירים, וגם צעירים פחות, אבל המטוסים מגיעים מהמפעל בטקסס בקצב מהיר יותר.
יש לנו הרבה יותר מטוסים מטייסים, ואסור להיקלע כך למלחמה.
זה מה שחסר לנו, שמטוסי נץ יעמדו על הקרקע בגלל מחסור בטייסים.
בטייסת הנץ השניה, 110, יוצאים לקרבות של שניים נגד שלושה.
זוג ניצים נגד שלושה קורנסים מטייסת 69.
את אחד הזוגות מוביל אודי ואת השלישיה שנגדו מוביל אליעזר, שהחליף אותי כמפקד הטייסת. טייס בחסד עליון שתמיד היה קשה להתמודד אתו בקרבות אוויר, עוד כשהטיס מיראז'ים.
אבל את כל זה לא ידעתי כשיצאתי לטקס הנטיעות עם הגן של טליה הקטנה, בת החמש.
רק שמעתי שאליעזר ואודי התנגשו ושנראו שני מצנחים.
מסוק חילץ את אליעזר מהים והיה בדרכו לרמת דויד.
מיהרתי לרחבה בה נחת המסוק וחיכיתי.
אבשה והנווט שלו, אביהוא, נהרגו בנסיבות דומות מאד.
אליעזר ירד מהמסוק, ראשו נפוח ועיניו שטופות דם.
פסעתי אליו בחשש. הוא לחץ את ידי ולתדהמתי שאל לשלומי.
נסענו במהירות למרפאה.
אני זוכר אותו שוכב על אלונקה, מכוסה בשמיכת צמר דקה ורועד כולו רעידות קשות וגדולות, בשל החום הרב שאיבד גופו בזמן שחיכה למסוק בים.
לא ראיתי אף פעם, לא לפני כן ולא לאחר מכן, גוף רועד כך.
מאחורי אליעזר ישב דני, טייס צעיר.
הוא נהרג בהתנגשות.
גם אודי בן-אמיתַי לא שב מהטיסה ההיא.
==============================
תמונות: אליעזר אדר (מימין) עם קובי ריכטר (בשווייץ)
חלמית פורחת / ט"ו בשבט / חילוץ מהים
פינגבק:מזרח - מערב (11) | אתר ותיקי טייסת 253