מזרח – מערב (10)

המַתנות לילדים. מחזיר למקום את התקליטים שלקחתי אתי, כדי לא לִצפות בטלוויזיה האמריקאית.
והמשפט של גילה: "כתבת לי בדיוק כמו שכתבת לילדים".

לסביון, לפנינה ועמוס ירדן. מה אומרים להורים שאיבדו ככה ילד?
בן זקונים זה קשה עוד יותר? אני נזכר ביעקב, טרוף טורף יוסף.
פנינה לא מפסיקה לדבר על הרוצח, צבי גור.

תקליט חדש, חמוש במשקפיים. זה כדי לתת לה בזִיכְרון.

היא מבקשת לקפוץ לשפת הים.

אני מוציא את המשקפת ארוכת המוקד ומנסה שוב להביט מערבה, לחוף של מרסיי.

זה מצליח רק כשאני לבד.

***
מפקד החיל קורא לי לתל אביב. לא אומר מה הסיבה.
פייפר לשדה דוב. זה המטוס שבו המראתי לראשונה, בסירקין, בשנת 66, ובו עשיתי את טיסת הסולו הראשונה. אבל היום כבר מתניעים אותם חשמלית, לא במשיכה של הפרופלור. גלגל זנב, חרטום גבוה. סטרטר ולדרך. מה עברי רוצה? משונה שלא אמר.

הארובה של רידינג. שדה דוב. תל אביב. הקִריה.

עברי היה מפקד בית הספר לטיסה כשעברנו מתל-נוף לחצרים. מי כמוהו יודע כמה קשה היה לי בשלבים מסוימים של הקורס.
כשהעניק לי את הכנפיים חייך מתחת לשפמו הצהבהב ואמר:
"כחוּט השׂערה"
אז הוא עוד היה מחייך.

עכשיו מצחו שעון על ידו והוא מגביה אלי את מבטו הבהיר:
"שֵב"
ואז הוא מספר לי על כור גרעיני שהעיראקים בונים ליד בגדד בעזרת הצרפתים. מזכיר קצת את דימונה. גם כאן ההספק קצת קטן מדַי בשביל חומרים בקיעים, וגם כאן יתגברו כנראה על הבעיה.

ומבקש לבדוק אם ניתן יהיה לתקוף את הכור הזה בעזרת מטוסי הנץ לכשיגיעו. כלומר, ברור לו שאין בעיה כנראה להגיע לשם ולהשמיד אותו. השאלה שמטרידה אותו היא אם יהיה מספיק דלק לחזור.

בגדד !

האמריקאים לא סיפקו לנו מטוסי תידלוק באוויר שמתאימים למטוסי בז ונֵץ. התעשייה האווירית מפתחת מערכת כזאת שתהיה מוכנה בתחילת 82. אבל בשנת 82 הכור הזה כבר יהיה "חם" – פעיל רדיואקטיבית – ואם פוגעים בכור פעיל מקבלים מה שקרה כמה שנים אחר כך בצ'רנוביל.

אז מדברים על סוף 80 או תחילת 81, בלי תידלוק באוויר.
ואת זה מטיל האלוף עברי על מי שקיבל אצלו כנפיים "על חוט השׂערה".

שדה דוב. הפייפר. השמיים, שהיו כחולים בדרך לתל אביב, כבר שחורים.
אני ממהר צפונה, אבל הפייפר קאבּ לא יודע למהר.
אני עובר מערוץ הבקרה לערוץ הפרטי שלי ושל סנט אֶקס.
סוף סוף יש לי משימה שמשתווה לדברים העצומים שהוא עשה – הדואר מאירופה לפטגוניה, הניסיון שלא צלח לשבור שיא מפריז לסייגון, ההתמודדות המפוארת עם הלופטוואפה מעל שמי צרפת הכבושה.

אל תהיה לי גיבור, הוא אומר, ואני מבין היטב לְמה הוא מתכוון.
מהניסיון לשבור שיא הוא יצא בנס, בזכות בדואי שמצא אותו ואת המכונאי שלו גוועים בצמא בסהרה, לאחר שהתרסקו שם בלילה.

נכון שיצא מזה ספר מופלא, אבל את זה קשה לתכנן.
מההתמודדות עם הגרמנים נשאר רק הצמיד שנתנה לו רעייתו קונסואלו. אבל את זה לא יכולתי לדעת אז.
מצאו את הלייטנינג שלו מול מרסיי רק ב-98, וזיהו אותו בזכות הצמיד.
מגופו שלו לא נותר זכר, אבל לוּ עשה את מספר הטיסות שהוקצב לו אז, היה יוצא ממלחמת העולם בחיים.

הוא כנראה לא רצה לצאת בחיים מהמלחמה, אבל את זה עוד לא הבנתי ב-1980.

אני נוחת ברמת-דויד, מצלצל לאילן ודוהר לטייסת. אילן הוא קצין הניווט שלנו והוא יושב כל הלילה על המפות ועל הטבלאות.

בבוקר הוא עולה אלַי למשרד עם החיוך ההוא שלו, עיניו אדומות, ולוחש:
"כמעט אפשרי".

כמה הייתי נותן כדי לשמוע אותו שוב, אומר את שתי המלים האלה.
כדי לראות שוב את החיוך הביישני הזה.

====================================

תמונות: דויד עברי / חמוש במשקפיים /
מטוסו של סנט אקזופרי / הצמיד שנמצא במטוס

לחצו להמשך הסיפור

תגובות בפייסבוק:

תגובות בפייסבוק

One comment

  1. פינגבק:מזרח - מערב (9) | אתר ותיקי טייסת 253

השאירו תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: